פסק-דין בתיק ס"ע 16896-09-10

התובע (להלן גם: "העובד") הועסק אצל הנתבע (להלן גם: "המעביד") בעבודות בניה. קיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר תקופת העבודה וגובה השכר.

בתביעתו הנוכחית עותר העובד לחיוב המעביד בתביעות כדלקמן (עמ' 3 ש' 15-21):

1.                 "פיצויי פיטורים".

2.                 "תמורת הודעה מוקדמת ".

3.                 "דמי הבראה".

4.                 "החזר הוצאות נסיעה".

5.                 "הפרשי שכר" (60 ימים).

טרם נידרש לדון ברכיבי התביעה לגופם, יש להכריע תחילה מה היתה תקופת עבודתו של התובע ומה היה שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו.

תקופת העבודה :

התובע טוען כי הועסק אצל הנתבע תקופה של 46 חודשים, שהחלה בחודש 12/04 והסתיימה ביום 17.10.08 (עמ' 3 ש' 4-5).

המעביד מודה בתקופת עבודה של 30 חודשים רצופים בלבד, שכן לטענתו במהלך תקופת העבודה חלו הפסקות של מעל ל-3 חודשים אשר קטעו את רצף העסקתו של התובע (עמ' 3 ש' 6-7).

סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, בנוסחו בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה (טרם תיקונו ביום 31.12.09; ס"ח תש"ע מס' 2220 עמ' 298). קבע כי :  "לענין סעיף 1 יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת-

...

(9) הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים ".

נטל ההוכחה לעניין משך תקופת העבודה רובץ על כתפי התובע (דב"ע נד/3-23 פרינץ -

גפן, פד"ע כ"ו, 551).

כפי העולה מדו"ח  שירות התעסוקה (נספח 1 לתצהיר הנתבע), התובע החל עבודתו בחודש 8/04 ועבד אצל הנתבע עד לחודש 8/08, כאשר במהלך תקופת העבודה חלו הפסקות שלא עלו על תקופה של שלושה חודשים. כלומר, כפי העולה מהדו"ח, התובע הועסק אצל הנתבע תקופה של 48 חודשים.

ואולם, התובע טוען לתקופת העסקה של 46 חודשים בלבד (החל מחודש 12/04 ועד לחודש 10/08) (ר' עמ' 3 ש' 4-5).

אשר על כן, אנו קובעים את תקופת העבודה המקסימלית של התובע היא למשך 46 חודשים.